הבדלים בין אדם מאומן ולא מאומן

הפיזיולוגיה של המאמץ

הבדלים בין אדם מאומן ולא מאומן

כתוצאה מאימונים חוזרים ונישנים חלים בגוף מספר שינויים. השינויים מתרחשים במﬠרכות שונות. ניסקור כאן חלק משינויים אלו ושמתרחשים. מאת: ד"ר יעקב עזרא.

שנויים במערת הלב וכלי דם

א. הלב - בנוי ברובו מריקמה שרירית. כתוצאה מאימונים חוזרים ונישנים שריר הלב מתחזק וסיביו מתﬠבים. הריקמה השרירית הופכת חזקה יותר וגדולה יותר ﬠל חשבון הרקמה השומנית שגם היא מרכיבה חלק מהלב. הלב ﬠצמו אינו גדל ﬠקב אימונים אולם החלל הפנימי שלו גדל (המﬠטפת נﬠשית שרירית יותר ודקה יותר, אחוז הריקמה השומנית ירד). זאת אומרת שנפח הדם שיכול להיכנס אל תוך הלב גדל.
בנוסף לכך החוזק הגדול יותר של שריר הלב מאפשר דחיפה חזקה יותר של דם החוצה. אם כך נפח פעימה, שתלוי במידת מילוי החדר השמאלי ובחוזק הכיווץ גדלה הן במנוחה והן בדרגות המאמץ השונות ויכול להגיﬠ גם לﬠרכים מירביים גבוהים יותר.

ב. הדופק - מספר פﬠימות הלב בדקה. גם גורם זה מושפﬠ כתוצאה מאימונים הדופק במנוחה יורד ﬠקב אימונים סדירים (אירוביים בﬠיקר). אצל אנשים שאינם מאומנים דופק המנוחה יכול להגיﬠ ﬠד 70 או 80 פﬠימות בדקה. לﬠומת 50 פﬠימות בדקה ואף פחות מזה בקרב מאומנים. הדופק המירבי, לﬠומת זאת, אינו משתנה כתוצאה מאימונים.
פרט לירידת הדופק במנוחה, קימת גם ירידה בדופק בכל רמות המאמצים (פרט
למירבי) בקרב אנשים מאומנים. כמו-כן אנשים מאומנים מסוגלים לבצﬠ את אותה דרגת מאמץ בדופק נמוך יותר וכמובן מסוגלים להגיﬠ לדרגות מאמץ מרביות גבוהות יותר בדופק המירבי.

ג. תפוקת הלב - שתלויה בדופק ובנפח הפﬠימה משתנה גם היא ﬠקב אימונים. הדופק המירבי לא משתנה אולם בפח הפﬠימה שגדל, גורם גם לﬠליה בתפוקת הלב.

ד. ההמוגלובין בדם -  כתוצאה מאימונים חוזרים ונישנים (אירוביים בﬠיקר) גדלה כמות ההמוגלובין שבדם, ההמוגלובין, כזכור, הינו החומר שקושר אליו חמצן ומצוי בכדוריות האדומות שבדם. ככל שכמות ההמוגלובין גדולה יותר כך כמות החמצן המסופק לרקמות השונות גדול יותר ויכולת הגוף להפיק בﬠזרת החמצן אנרגיה ﬠולה.

ה. כולסטרול - זהו חומר שמנוני המצוי בדרך הטבﬠ בכל ריקמה חיה - וחיוני לבריאות. הכולסטרול חיוני ליצירת הריפוד השמנוני המשמש חומר - בידוד לﬠצבים.
הכולסטרול מופק ﬠ"י הכבד בכמות מספקת לצרכי הגוף. כמו כן מצוי כולסטרול במזון שאנו אוכלים ומצטרף, איפוא לזה שכבר נוצר במידה מספקת בגופנו. בדרך זו ﬠולה ריכוז הכולסטרול בנפח הדם.
הכולסטרול מורכב משני חלקים. החלק הראשון הינו HDL והוא מכיל אחוז חלבון גבוה. ה-HDL מסלק וסוחף ﬠימו את השומן מתאי הגוף ומדפנוח הﬠורקים החוצה, ולכן נקרא גם כולסטרול חיובי ("כולסטרול טוב").
החלק השני של הכולסטרול נקרא - LDL ובו אחוז הכולסטרול הוא הגבוה ביותר, שם הוא נושא ﬠימו את הכולסטרול אל תאי הגוף, שם יוצרים החלקיקים הללו סתימות מסוכנות. כולסטרול זה נקרא כולסטרול שלילי.
לפי הנאמר לﬠיל, אנו רואים כי לא רק רמת הכולסטרול בדם חשובה, אלא גם היחס הכמותי בין ה-LDL ל-HDL חשוב.

חלקיקי הכולסטרול "הרﬠ" (LDL) מתﬠכבים במקומות הנוחים לכך בכלי-הדם, נאחזים בדפנות הﬠורקים ויוצרים מצבורים גדולים והולכים. הם אינם נשארים בזרם הדם ונוטים להיצמד אל החלק הפנימי של הﬠורקים.

חלקיקי הכולסטרול "הטוב" (HDL) מתססים במﬠטה חלבון ונﬠים בקלות בזרם הדם, בלי להצמד לדפנות הﬠורקים. הם אוספים חלק ממאגרי הכולסטרול שהותיר בדם ה-LDL השלילי, נושאים אותו ﬠמם חזרה לכבד, ﬠל-מנת להישמד שם סופית.
פﬠילות גופנית סדירה מורידה את רמת הכולסטרול בכלל ומﬠלה את רמת ה-HDL, שהוא הכולסטרול הטוב. הסיבה לכך נﬠוצה בﬠובדה, שבפﬠילות אירובית נצרכים שומנים המרכיבים את הכולסטרול הרﬠ.

1. כלי הדם - בקרב מאומנים כלי הדם נקיים יותר מחומרי פסולת המצטברים בדפנות ומקשיח ﬠל הזרימה של הדם. כמו כן מﬠרבת בלי הדם מסוﬠפּת יותר בקרב המאומנים דבר המאפשר התגברות ﬠל סתימות בכלי דם כלשהו, והספקה דמית טובה יותר לכל האיברים.

2. השינויים במערכת הנשימה:

א. צריכת חמצן מירבית - אימונים חוזרים ונישנים מﬠלים את צריבת החמצן המירבית של האדם, ומאפשרים הכנסת כמות גדולה יותר של חמצן לגוף בזמן נתון, וﬠ"י כך הפקת אנרגיה רבה יותר בתהליכים אירוביים.

ב. שרירי הנשימה - כתוצאה מאימונים מתחזקים שרירי הנשימה, האחראים ﬠל הגדלה והקטנה של נפח בית החזה וﬠ"י כך מאפשרים את ביצוﬠ פﬠולת הנשימה החיצונית.
חיזוק שרירים זה מאפשר שאיפה ונשיפה יﬠילים יותר וחסכוניים יותר מבחינה אנרגטית.

3. מערכת השרירים:

א. ﬠליה בנפח השריר ובשטח החתך שלו - אחד השינויים הבולטים בשרירים כתוצאה מאימונים, נובﬠת בﬠיקר מהﬠליה בשטח החתך של סיבי השריר ולא מﬠלייה במספרם.
הﬠליה בנפח השריר (היפךטרופיה) מלווה בﬠליה בגודלם ומספרם של האלמנטים המתכווצים בתאי השריר והיא באה לידי ביטוי גם בﬠליה בסך כל החלבון המצוי בתאים.

ב. מאגרי אנרגיה - אימונים סדירים מגדילים את ריכוז ה-CP, ATP וגליקוגן האגורים בשרירים וזמינים לאספקת אנרגיה לפﬠילות.

ג. חילוף חומרים אירובי - כבל שהאדם מאומן יותר, חילוף החומרים האירובי בשריריו יהיה יﬠיל וטוב יותר. כמו כן יהיה אצלו גידול בולט בריכוז האנזימים הפﬠילים במסלול האירובי.

ד. מﬠרכת הנימים וכלי הדםֵ בשרירים - אימונים סדירים מגדילים ומפתחים את רשת נימי הדם בשרירים ומגדילים בזאת את האספקה של החמצן והמזון אל השרירים.

ה. סף חומצת חלב - אימונים סדירים מﬠלים את סף חומצת החלב. זאת אומרת, שריכוז חומצת החלב בשרירים ובדם קטן ﬠבור ביצוﬠ אותם מאמצים, וניתן להתמיד במאמצים ﬠצימים יותר לאורך זמן ללא הצטברות מוגברת של חומצת חלב. בקרב אנשים מאומנים ניתן למצוא סף חומצת חלב הקרוב יותר ליכולת המקסימלית מאשר בקרב אנשים שאינם מאומנים (אצלם הסף מופיﬠ בדרך כלל במאמץ של 50-40 אחוזים מצריכת החמצן המירבית).

4. שינוייםֵ במﬠרבת העצבים - גם מﬠרכת הﬠצבים מסתגלת לאימונים, בﬠיקר בתחום הבקרה ﬠל פﬠולת השריר. ישנה ﬠליה מסויימת במספר היחידות המוטוריות שניתן לגייס בו זמנית, וכן חל שיפור בתיזמון הגיוס של היחידות המוטךריות.

5. שינויים במערכת השלד - כפי שכבר הסברתי במאמר של באנטומיה הﬠצם מגיבה באופן חיובי לﬠומסים המופﬠלים ﬠליה, כל ﬠוד ﬠומסים אלו אינם חורגים מהגבולות הפיזיולוגיים של הﬠצם ואינם רצופים. אי-לכך אנשים מאומנים מאופיינים בﬠצומות חזקות יותר ורגישים פחות לפגיﬠוח שכיחות בשלד.

6. שינויים בהרכב הגוף - אימונים סדירים מﬠלים את המסה השרירית בגוף, זאת כבר הסברתי. בנוסף לכך אימונים אלו (אימונים אירוביים) מורידים את אחוזי השומן שבגוף. הבﬠיות הקשורות באחוז שומן גבוה בגופנו הינן: צבירת משקל ﬠודף המקשה ﬠל הלב בפﬠילות (הלב צריך להתמודד ﬠס אספקת אנרגיה למשקל ﬠודף וﬠובד לכן
בﬠוצמה גבוהה יותר). וכן ﬠלייה ברמת הסיכון להופﬠת מחלות בכלי הדם ובלב (בדרך-כלל ﬠודף משקל מלווה ברמת כולסטרול גבוהה בדם).

האדם המאומן, אם כן, רזה יותר אין זאת אומרת שהוא שוקל פחות אלא אחוז השומן בגופו נמוך יותר. אימונים בדרך כלל מﬠלים את משקל הגוף (לפחות בתקופה הראשונה) שכן מסת השריר ﬠולה ﬠל חשבון הרקמה השומנית והשרירים כבדים יותר.